הרבה פעמים נטען , בכל מיני הקשרים, שדברי חז"ל לגבי נושאים היסטוריים [אולי גם טבעיים, אבל זה נושא אחר] לא מחייבים מכיוון שחז"ל דברו לפי ההשערה שהבינו מהפסוקים או מסברא ולא מקבלה שהיתה בידם מסיני. ומשכך יכולים גם אנו להגיד את השערותינו וסברתינו בהכרחים מן ההסטוריה ומן הפסוקים.
אני מקבל את זה בעקרון, כי כך נהגו רבותינו הראשונים והאחרונים בפרושי התנ"ך. [אולי חוץ מרש"י אין מפרש אחד לתנ"ך שלא חולק על חז"ל]
אבל שאלה אחת אני שואל, נניח שזו השערה של חז"ל. האם זה פוסל את השערתם אוטומטית. או אפילו מפחית בערכם?
אדרבה, יש לי כמה סיבות להניח שההשערות של חז"ל עולות על ההשערות שלנו בהרבה אחוזים. אפילו במקומות שבהם יש לנו יתרון מסויים על חז"ל. [ואני לא מדבר על דברים מדעיים שבהם אכן התקדם הידע הרבה בהחלט, וסליחה מהחזו"א]
א-הקירבה ההיסטורית של חז"ל למאורעות. אין חולק שאנחנו אלפיים שנה יותר רחוקים מאירועי התנ"ך, יותר מחז"ל. האין זה יתרון ברור?
ב-הקירבה הרעיונית. אין ספק שרז"ל היו קרובים הרבה יותר מבחינת תפיסת עולמם ומחשבתם לכותבי התנ"ך. משאנחנו קרובים להם.
ג-הקרבה התרבותית. כנ"ל.
ד-הקרבה לה'. בהנחה שהתנ"ך נכתב ברוה"ק ונבואה, יהיה פירוש דבר זה מה שיהיה, הרי שלהבין אותו כנכון מי שהוא קרוב יותר אל הלך רוחו של ה' כביכול יבין אותו יותר טוב. ובכך אחשוב שאין חולק שחז"ל היו קרובים יותר ברוחם ובמעשיהם אל השי"ת. וממילא הבינו יותר טוב את לשונו ודעתו שבתנ"ך. [טענה זו נקרא בשפה המקובלת הרוה"ק של חז"ל]
ה-הקירבה הגיאוגרפית. חז"ל חיו ופעלו ברובם בסביבה הגיאוגרפית של עם ישראל ההיסטורי, והכירו את המקומות וכו' שבמקרא בוודאות יותר משאנחנו יכולים להכיר. [לפחות אלו שבאר"י. גם בבל קרוב יותר לאר"י מצרפת, בו בעלי התוס' חידשו ערים ומקומות מדעתם ראה ערך תרי ירושלים, תרי רקם, וכו' וכו'] גם הרבה מהדברים שנחשפים היום בארכיאולוגיה יש להניח שבימי חז"ל לא היה צורך בארכיאולוגיה לחשוף אותם כי היו גלויים וידועים.
האג'נדה של חז"ל
זאת ועוד אחרת, לחז"ל יש בהחלט אג'נדה, וזו מונעת גם את דרשותיהם ופרשנותיהם. גם אם נבחין איזה דברים נאמרו לצורך איזה אג'נדה. השאלה החשובה היא האם אנחנו מזדהים עם האג'נדה שלהם או לא. כי אם כן, הרי שגם עלינו ללכת באותו דרך שהוא דרך התורה וחז"ל. ואפילו אם אנחנו חולקים עליהם בפירוש, נוכל לומר רק שאנחנו חולקים בפירוש הכתובים, אבל עדיין נתחייב להסכים עם האג'נדה שלהם, ונצטרך להציע דרך חילופית להשיג את המטרה.
אחשוב שגם הקיצונים שבין הראשונים וכו' שחולקים על רז"ל בתקיפות בפירושי המקראות יודו לאג'נדה של חז"ל. ואין אחד מהם שחלק על זה מכל וכל, וזו מה שמבדיל אותם לבין אחדים מהפרשנים החדשים.
עוד נראה, כי על הפשט של חז"ל אולי יש לנו כלים לחלוק. אבל על ההבנה שלהם במטרת חינוך התורה בכללות האם יש לנו בכלל הכלים לחלוק? [ודומה למה שאומרים בישיבות שכשהרא"ש מביא ראיה זו ראיה מאותו גמרא, כשהוא אומר מסברא זו ראיה מכל הש"ס. והבן.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה